חנות הספרים של מרכז זלמן שזר --> ספרים חדשים
צדק שלי, צדק שלך צדק בין תרבויות   ידידיה צ' שטרן מס' קטלוגי: 185594   כריכה: קשה   528 עמודים תאריך הוצאה: 05/2010 מוציא לאור: מרכז זלמן שזר מחיר קטלוגי רגיל כולל מע'מ: 98.60ש"ח מחיר מבצע באתר: 70.00 ש"ח תאור: בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה. צדק שלי, צדק שלך – צדק בין תרבויות מציג את הקשר והתלות שבין חברה, תקופה ותרבות לבין הדרך שבה נתפס ה'צדק'. בשורה של מאמרים מקוריים, מתמודדים בכירי האקדמיה בישראל עם עושר האפשרויות, הסותרות לעתים, של המושג החמקמק הזה. הכותבים פורסים לפנינו קשת רחבה של תחומי דעת – היסטוריה, פילוסופיה כללית, מחשבת ישראל, תרבות, משפט, ספרות וסוציולוגיה. הספר נע מן המקרה הישראלי למקרה היהודי, ומגיע עד לדיון כללי, שאיננו ממוקם ב'כאן', ב'עכשיו' או ב'אנחנו'. הספר מאורגן, לשם נוחות הקריאה, בשישה שערים: צדק ביהדות – עיון היסטורי; צדק, אדם, חברה; צדק ומשפט; גבולות הצדק; צדק וספרות; צדק וגלובליזציה. הקוראים ייחשפו לדיון מורכב וביקורתי בדבר טיבן של תפיסות הצדק בכל אחד מן הקשרים הללו. תוכן העניינים פתח דבר שער ראשון: צדק ביהדות – עיון היסטורי 1. זאב ספראי, הרהורים על צדק אלוהי, צדק חברתי ומשפט (הלכה) בתקופת המשנה והתלמוד 2. אברהם גרוסמן, המאבק למען צדק חברתי בקהילות ישראל בימי הביניים 3. עמיחי רדזינר, צדק צדק תרדוף: תפיסות שונות של צדק שיפוטי במשנת התנאים 4. משה הלינגר, צדק כולל וצדק חברתי ביהדות ההלכתית ובהגות הליברלית בת זמננו: היבטים משווים שער שני: צדק, אדם, חברה 5. יצחק בנבג'י, צדק, העדפה מתקנת ורב תרבותיות 6. אבי שגיא, בין אתיקה של חמלה לאתיקה של צדק 7. אלון הראל מה הופך פרקטיקה חברתית לפרקטיקה פסולה? על ההפרדה בין המינים בתחבורה הציבורית שער שלישי: צדק ומשפט 8. פניה עוז-זלצברגר, על משפט ועל משׂפח: קווים לדמותו של האי-צדק 9. מנחם מאוטנר, יחסי המרכז והפריפריה במדינה הרב-תרבותית 10. ידידיה צ' שטרן, צדק שלי, צדק שלך: פלורליזם משפטי בישראל שער רביעי: גבולות הצדק 11. דני סטטמן, צדק ומזל 12. צחי זמיר, צדק לכול? שער חמישי: צדק וספרות 13. שולמית אלמוג, מראית פני הצדק 14. דניאלה גורביץ וטובי ביברינג, קוריה רגיס: ממגבלות הצדק המשפטי אל אופקי הצדק הרגשי בחצר המלך ארתור שער שישי: צדק וגלובליזציה 15. דוד הד, צדק וסולידריות: טיעון אֲמנתי נגד צדק גלובלי 16. צילי דגן, צדק חלוקתי ומיסוי בין-לאומי 17. עמיחי כהן, אסטרטגיות של צדק לאומי: התמודדותם של בתי משפט לאומיים עם ביקורת בין-לאומית על החלטותיהם עמוד מתוך הספר: פתח דבר מן המקום שבו אנו צודקים, לא יצמחו לעולם פרחים באביב. יהודה עמיחי (שירים 1948–1962, ירושלים ותל אביב תשל'ה) מהו 'צדק'? מיהו 'צדיק', שהמידה הטובה שלו היא רדיפת הצדק? מהן הנסיבות שבהן נכריז כי מערכת משפט היא 'מערכת צדק'? שאלות אלו מעסיקות פילוסופים, משפטנים, אנשי דת וכל בן אנוש. השיח הרב-דורי על הצדק מתנהל בתרבויות שונות. העוסקים בו מתחבטים בשאלות כגון מיהו האמור להפעיל את עקרונות הצדק – הפרט, הקבוצה, המדינה או האנושות כולה? על מי אמורים לחול עקרונות הצדק – על בני אדם, על בעלי חיים, על מי שנמצאים בהווה, ואולי הם נוגעים גם למי שהיו בעבר ויהיו בעתיד? וגם זאת: מהו היחס בין המושג צדק ובין מושגים אחרים – אמת, מוסר, חסד, רחמים או משפט? האם בעת עשיית צדק יש לאזן בינו ובין ערכים אחרים, או הצדק הוא יעד שיש לפעול למענו ללא תנאי, כמאמר הרומי 'ייעשה הצדק, וייחרב העולם' (Fiat iustitia, pereat mundus)? ובמישור אחר: היכן אפשר למצוא את הצדק, האם ביום-יום האנושי הראלי ('יהא 'הן' שלך צדק, ו'לאו' שלך צדק'; בבלי, בבא מציעא מט ע'א) או בהיפוכו הגמור, במישור תאולוגי-מטפיזי שאין לנו בו חלק ונחלה ('אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף'; תהלים פה, יב)? יש הסוברים שהחיפוש אחר צדק יכול להתבצע באמצעות ניתוח מדעי-אובייקטיבי; שתאוריה 'נכונה' יכולה להגדיר אותו באופן מוחלט. יש הסוברים שמדובר במושג שהוא במהותו אישי-סובייקטיבי; תלוי לחלוטין בנקודת התצפית של המתבונן. מצד אחד, תאוריות של צדק שמתייחסות למושג כאל שאלה אפיסטמולוגית מאתגרות אותנו לחפש עקרונות מארגנים לשיח של צדק וליצור מיפוי של שדה השיח לתורות צדק אנליטיות (דוגמת צדק מתקן, צדק חלוקתי, צדק חברתי, צדק הליכי או צדק מאחה). מצד אחר, עמדות הרואות בצדק מושג עמום – כלי קיבול רחב מני רחב של דעות ושל עמדות, שאינן בהכרח בעלות תוכן פנימי קונקרטי אלא הן ביטוי לאין-סופיות של האינטואיציות האנושיות, שהן בנות מקום ותקופה – נעדרות תאוריה מאחדת או קריטריונים של הערכה וביקורת. הראשונים סוברים שבירור טוב ועקיב של קריטריונים של צדק עשוי לאפשר לנו להכריע בין ערכים, לחלק משאבים, להוליך לתיקון; האחרונים רואים בצדק שדה פרוץ, שאין בו ממד אובייקטיבי יציב ולכן אין הוא יכול, כשלעצמו, לשמש אמת מידה לקבלת החלטות במישור הציבורי. תהא העמדה העקרונית אשר לטיבו האפריורי של המושג צדק אשר תהא – עובדה או ערך, אמת או אידאולוגיה, עיקרון או אמנה, מהות או מכשיר – ברור שהדרך שבה אנשים וחברות אנושיות מעריכים בפועל את קיומו או את היעדרו של צדק – קרי, תפיסת הצדק שלהם – היא עניין תלוי זהות. בכך, בקשר הפנימי בין הפרקסיס של הצדק ובין הזירה החברתית-תרבותית שבה הוא מתקיים, עוסק ספר זה. אקירה יושימורה, סופר יפני בן המאה העשרים, מספר ב'ספינות טרופות' (תל אביב 2002) את סיפורו של איסאקו, ילד יפני החי בכפר דייגים מבודד באחד האיים הנידחים. תוך עמודים אחדים הקורא נסחף אל הסיפור ומזדהה עם קשיי הקיום של הילד בכפר העני, שתושביו אינם מצליחים למצוא מחיה מינימלית מעיסוקם בדיג. הקורא, שמכיר את המציאות דרך עיניו של הילד, לומד כי רווחתו של הכפר תלויה בבואה של או-פונה-סמה. אנשי הכפר מתפללים לבואה ומקיימים למענה טקסים; בהיעדרה הם נאלצים למכור את עצמם או את בני המשפחה לעבדות, על מנת לאפשר את המשך הקיום של שאר המשפחה. אולם מהי אותה או-פונה-סמה, שאליה נשואות עיני הבוגרים בכפר? מתברר שבלילות סערה אנשי הכפר נוהגים להבעיר מדורות על חוף הים, סמוך לשונית גדולה, כדי לפתות ספינות מטען לחפש שם מחסה. הספינות נטרפות אל השונית ואנשי הכפר שודדים את מטעניהן ורוצחים את כל נוסעיהן, כדי שלא תיוותר עדות למעשיהם. הסופר נוטע את הקורא בסביבת חיים שבה קל, ומתבקש, להזדהות עם רצונו של הילד שמלכודת הפתאים תפיל בתוכה ספינה עמוסת אורז וסוכר לבן. חייהם של תושבי הכפר ישתפרו, אף אם במחיר רציחתם של מלחים חסרי ישע. הקורא מלווה בהתרגשות ובהזדהות את שמחתו של הילד כשמתברר שהאלים של הכפר אכן שלחו אל השונית קרבן אנושי זמין לביזה. הרצח מתבצע, הספינה נבזזת ומפורקת ואנשי הכפר מאושרים. בהמשך אנו נסחפים לתקווה כי הרצח לא יתגלה והחטא האיום לא ילווה בעונש כלשהו. אכן, ספרות במיטבה היא קסם שמאפשר את היווצרותו של דמיון אמפתי עם ה'אחר'. הכניסה לנעליו של ילד עני ביפן של ימי הביניים מצליחה להפשיט את הקורא מנכסי צאן ברזל המוסריים שלו, עד כדי ערעור התוקף של הטאבו הגדול מכולם – 'לא תרצח'. תחבולה ספרותית שמלבישה אותנו זהות חדשה מצליחה להשעות על נקל את תפיסת הצדק שלנו למשך הקריאה. כשאנו צופים בסרט טבע שמתאר ציד אילה על ידי אריה אנו חווים, בדרך כלל, שוויון נפש מוסרי, והנה, בקריאת הספר 'ספינות טרופות' אנו חווים ציד אדם על ידי אדם וחשים – עד לרגע ההתפכחות – הזדהות בעל כורחנו עם הרוצחים. © כל הזכויות לחומר המתפרסם באתר שמורות למרכז זלמן שזר לתולדות ישראל http://www.shazarbooks.co.il אין להעתיק או להפיץ חומר מתוך האתר בשום אופן אלקטרוני או מכני, ללא קבלת רשות מפורשת בכתב מבעלי האתר. כל פרסום של החומר מחויב בכל מקרה ביצירת קישור חי לעמוד הספר באתרנו. נשמח אם תכתבו על הספרים שלנו במילים שלכם. ראיון שנערך ברשת ב' בתכנית 'דין ודברים' ב 13.6.2010: איריס לביא: עכשיו לספר חדש ''צדק שלי - צדק שלך'', ספר שאתה ערכת, פרופ'' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון לדמוקרטיה. ומן הספר הזה עולים דברים רבים, אחד מהם הוא שתפישות הצדק של תרבויות שונות הן לעיתים לא רק שונות אלא אף סותרות! פרופ' ידידיה שטרן: כן, אין ספק, תחשבי על אזרחי ישראל. ניקח רק את המדינה הקטנה שלנו. אני חושב שתפישת הצדק של ילד שגדל במרכז הארץ שונה במובנים רבים מנניח ילד שגדל בכסייפה או ילד שגדל בביתר עילית החרדית או ילד שגדל בפריפריה הרחוקה או ביצהר, כאשר כל אחד מהם, ברמת שכנוע גבוהה מאד, חושב שמה שהוא תופס כצדק, זה הצדק ואין בילתו. איריס לביא: הצדק הוא דבר סובייקטיבי? פרופ'' ידידיה שטרן: הצדק, בעיניי, הוא לא דבר יחסי. אבל הצדק הוא בוודאי לא עובדה והצדק הוא בוודאי תפישה. ואני רוצה לעסוק לא בשאלה האם יכול להיות או יכולה להיות.. של צדק, אלא יותר חשוב בפרקטיקה של הצדק. אני חושב שרוב העוולות של האנושות והמאה ה-20 היא כולה מעבדה אחת גדולה לענין הזה. הצרות הנוראות שהאנושות גורמת לעצמה נובעות מחוסר היכולת הזאת להבין שכשם שלי יש צדק, גם לאחר יכול להיות צדק. איריס לביא: איך באמת ממצעים את כל הדברים האלה, את כל הצדקים האלה, עם הרב-תרבותיות? פרופ'' ידידיה שטרן: אם, למשל, במדינת-ישראל, הצדק לכאורה של מדינה יהודית ודמוקרטית, אמור להיות מעוצב על-ידי הכנסת שמבטאת באופן יצוגי את כל הקבוצות שהזכרתי מקודם ואחרות שלא הזכרנו. יחד עם זאת, ברור שהרוב כשלעצמו, גם אם הוא נותן איזה תשובה שיוויונית לכולם, הצדק המדיני חל ושווה על כולם, לא מספק. הוא לא יכול לספק. תארו לעצמכם שרוב הציבור בישראל היו חרדים, באמצעים של רוב רגיל, הם היו מעבירים את שולחן-ערוך על-פי פרשנותם כחוק מדינת-ישראל דרך חוקה. אני חושב שרבים מהמאזינים שלנו היו חושבים שלמרות שהחוק שווה, הוא לא טוב להם, הוא לא מספק אותם, היתה בעיה עצומה. לכן שיוויון במובן הפורמלי, אנחנו צריכים שיוויון מהותי. שיוויון מהותי קורה בכך שאנחנו לא נשתמש בחוק על-מנת לדכא את הפרטים, אלא ניתן לקהילות שונות מקום, מרחב מחיה. משה נגבי: אתה מביא בספר, לא רק אתה, גם יתר המשתתפים בספר, כמה דוגמאות לדילמות שמעוררות התפישות השונות וכמו שאמרה איריס, גם הסותרות לעיתים של הצדק. ואני רוצה אולי להתחיל בדוגמה שזה גם לא סוד, היית גם מעורב בה אישית, עדיין אתה מעורב בה אישית, זה הדוגמה של פורום ''תקנה'' שהתפרסם כפי שהתפרסם. לא נתייחס פה לפרשה הספציפית, שזה מקרה מאד נדיר. אתה מציין בצדק, שבתחום הפלילי, שבו בד''כ אנחנו אומרים, אין פשרות, לא יתכן לעבור לסדר היום על עבירה פלילית רק משום שאיזה קהילה מכשירה אותה או איזה תרבות מכשירה אותה, בכל-זאת, היועמ''ש נתן לגוף הזה שלכם, פורום ''תקנה'', אפשרות לטפל לכאורה בחשד פלילי של מעשים מגונים או יהיה מה שיהיה, אולי תתייחס לדוגמה הזאת. כי אני חושב שהיא באמת מאד יוצאת-דופן ומאד מרתקת. פרופ'' ידידיה שטרן: נכון. התפישה הבסיסית שלי הינה שצריך לצמצם את האפשרות של קהילות לעצב לעצמן את נורמות החיים שלהם, משום שאני מאד חושש שהחברה הישראלית בהיותה שבטית תתפרק. אני חושב שהצנטריפוגות באיראן מפחידות פחות מהצנטריפוגות כאן החברתיות שמושכות את כל אחד מאיתנו אל אוהלו תוך דמוניזציה של השכן. למה בכל-זאת התערבתי בענין הזה ואני חלק מהפורום הזה ואני חושב שהוא נחוץ וראוי, ובכן זה חריג לכלל. והצדקה בעיניי לחריג הינה זו, מדובר פה בפורום שאיננו מציג את עצמו כאלטרנטיבה למדינה, איננו מעוניין שהחוק לא יחול, הוא מעוניין שהחוק לא יחול. הבעיה הינה שהחוק דה-פקטו איננו מיושם בגלל סיבות חברתיות שהמדינה איננה יכולה להתגבר עליהם, משום שאנשים אינם נוטים להתלונן בגין הטרדות מיניות באופן כללי, ק''ו לא בציבור הדתי, ובן בן של ק''ו כשהמטריד הפוטנציאלי הוא מורה הוראה, רב וכד'', והתוצאה היא שהחוק איננו נאכף. אז הרעיון פה הוא לשמש אחיסמך, לעזור למדינה ליישם את החוק למניעת הטרדות מיניות באמצעות פורום פרטי. איריס לביא: הפורום שייך למיליה מסוים, מה שנקרא. פרופ'' ידידיה שטרן: נכו. לקהילה או לסקטור. ולא הייתי מעיז להצטרף אליו, אם המדינה לא היתה אומרת לי, רוצה אני. וזה מה שהיועמ''ש אמר לנו. איריס לביא: עכשיו, יש בספר גם חלק שמדבר על התרבות ועל מיעוטים ועל כך בעצם שכאשר ניתנים משאבים כספיים לבן המיעוטים לטפח את תרבותו, זו בעצם אפליה מתקנת. פרופ'' ידידיה שטרן: נכון. זו שוב דילמה עצומה. האם אנחנו רוצים לקחת את הכסף מהכלל כדי לקדם תרבות של פרט או לצורכה שלה, כדי שמימוש עצמי של הפרט או של הקהילה או אפילו כדי לעשות איזשהו סוג של גיור של קבוצה מסוימת, שעד היום היתה מופלית, כדי לצרף אותה אל הכלל. השימוש הזה בכספים הוא אופייני, הקושי הזה הוא אופייני לכל התרבויות המערביות היום כי תרבות של מיעוטים קיימת למעשה בכל מדינה ומדינה. איריס לביא: זה מהאבוריג''ינים ועד האינדיאנים ועד שחורים ועד.. פרופ'' ידידיה שטרן: כמעט כל מדינות אירופה, יש בהם היום מיעוט גדול לאומי שבהרבה מהמקרים הוא מאיים. תחשבי על זה.. בריסל, בירת אירופה, 18 אחוז מהילדים בגיל יסודי מדברים ערבית כשפת אם. איך הבלגים מתמודדים עם זה, שלא לדבר על מדינות כמו בלגיה, שהיא ממש מתפרקת. איריס לביא: הדילמה האם לאפשר להם את אותה אוטונומיה תרבותית או אם להכניס אותם במסגרת הצדק הארצי, הכללי. פרופ'' ידידיה שטרן: עד כמה את רוצה לכבוש את הפרטיקולרי, תחת הסכמה אוניברסלית או מדינית לאומית ועד כמה את רוצה לתת לפרחים לצמוח. אותי מעניינת גם החברה הישראלית, ואני לא מדבר פה.. הספר הזה עוסק במדה רבה מאד בסוגיות ישראליות. לא הכל, יש פה גם סוגיות אחרות, אבל גם סוגיות ישראליות, ובסוגיות הישראליות, החשיבות היא ההדגשה שבצד הפתיחות של החברה הישראלית לקיומם של תת תרבויות וסקטורים בחברה הישראלית, יש נחיצות גדולה לגישה שמאחידה את הישראליות, שיוצרת ישראליות. האם אנחנו רוצים שהליבה של הלימודים תהיה אחידה ובאיזה מדה, זו אותה שאלה. איריס לביא: אנחנו מדברים על הספר ''צדק שלי - צדק שלך'' שערכת אתה, פרופ'' ידידיה שטרן. ודיברנו קודם באמת על תפישות צדק של תרבויות שונות שגם סותרות, אבל נדמה שהקו האדום או הקו שאותו אסור לעבור, הוא קו הפגיעה - פגיעה בגוף, בנפש. פרופ'' ידידיה שטרן: אני חושב שפגיעה בגוף, בנפש, זה סטנדרט נמוך מדי. אני חושב שצריך להרים את הסטנדרט. אני חושב שבמדינות שבהם יש חוקה, למשל, אז חוקה קובעת את הסטנדרט. היא בעצם אומרת מה אי-אפשר לעשות בשום מקרה, אלא אם כן, רוב לשינוי החוקה, שהוא כמובן לא ריאלי, מאפשר זאת. וזה מחייב אותנו לבדוק, אם-כן, מה אומרות חוקות של מדינות ליברליות בישראל, שיש לנו רק תחילתה של חוקה, לא חוקה של ממשל, הסטנדרט הזה עלול להיפגע ואנחנו חשופים לענין הזה. משה נגבי: אנחנו ראינו דוגמאות, רק היום אולי אפילו, אותו רצח קשה על רקע סכסוך שכנים או שכנות של אותו רצח של אישה הרה בדרום, שאני בהחלט לא אתפלא אם יבואו טענות שככה מקובל בארצות המוצא של אותם אנשים ואנחנו שמענו לא פעם ולא פעמיים את הטענה, שבארצות מסוימות מקובל שבעל מכה את אשתו. איריס לביא: הכאות ילדים? משה נגבי: הכאות ילדים. אבל אולי, כמו שאמרת, לא רק אלימות, גם אפליה. ופה אני רוצה להודות בפניך, למשל, בשם נורמות תרבותיות חרדיות במקרה הספציפי, מצדיקים את הפרדת גברים ונשים בקוי המהדרין, ואולי לא רק שם, יש אגב מאמר על זה בספר של פרופ'' אלון הראל. מה דעתך שלך בענין הזה? כי הוא דווקא נוטה אולי כן להיות סובלני כלפי הדבר הזה. פרופ'' ידידיה שטרן: אני אגיד במשפט אחד, מה אומר הפרופ'' הראל. אני חושב שהטיעון מעניין. הוא טוען שיש הפרדה שלא תעלה כדי אפליה, אם היא מסמלת עבור הציבור שמשתמש בשירותים של תחבורה ציבורית, פרקטיקה סבירה ונעימה ונוחה שהם היו בוחרים בה בעצמם. איריס לביא: אנשים שמדירים אותם. משה נגבי: השאלה, אם מראש יש זכות בחירה לנשים האלה. פרופ'' ידידיה שטרן: נכון. מה זה הסכמה, זה שאלה נפרדת. אבל הטיעון העקרוני, בוא נתייחס אליו רגע, במובן העקרוני, אין דרך לבוא מבחוץ ולומר אפליה זה אפליה זה אפליה, כי אני, הרוב חושב שזה אפליה. הוא, פרופ'' הראל, אומר, בואו נסתכל מהי המשמעות החברתית עבור אותה קבוצה להפרדה הזאת, האם המשמעות הזאת מפלה, האם היא פוגעת בכבוד. אני רוצה להרחיב, ברשותכם, מאמר אחר של פרופ'' מנחם מאוטנר, עונה על השאלה ששאל בפתח הדברים ואומר את הדבר הבא, המינימום ש.. הוא מה שהיה מקובל במצב הטרום-חברתי, הטרום קהילתי, הטרום סקטוריאלי. בעבור פרופ'' מאוטנר, זה מגילת זכויות האדם ובראשה כבוד האדם. אז הנה יש לכם בטוח אותו ספר, אולי.. איריס לביא: גם אם אותה אישה תגיד, אני מקבלת עליי את הדין שאני צריכה להיות בצד האחורי, עדיין אנחנו רוצים להגיד זכות האדם וכבוד האישה נרמס כאן. איך זה משתלב. פרופ'' ידידיה שטרן: לא רק אם היא תגיד ''אני מקבלת עליי'' אלא תגיד ''רוצה אני, כך גודלתי וחונכתי''.. משה נגבי: ואם היא תגיד ''רוצה אני שבעלי יכה אותי''...? אז אין לזה גבול! פרופ'' ידידיה שטרן: לכן אנחנו מציגים פה שתי עמדות. אחת שאומרת, אנחנו ניקח את כבוד האדם כפי שהוא מפורש בתרבויות ליברליות כסטנדרט בסיסי שעליו אי-אפשר להתנות. מצד-שני, מישהו שאומר, בוא ניקח את הישראליות, נסתכל באמת מה הם רוצים, אנשים במחוזי ונלך על-פי רצונם. משה נגבי: עו''ד ערן לב, רצית להעיר.. עו''ד ערן לב: התכנית הזאת לא במקרה נקראת ''משפט וצדק''. איריס לביא: ''דין ודברים''. עו''ד ערן לב: אז היא נקראה פעם משפט וצדק. ובאמת באנגלית זה גם וגם, בעברית בצדק - יש אבחנה בין שני המושגים. צדק הוא דבר סובייקטיבי, משפט אמור להיות אובייקטיבי. אני חושב שמשפט צריך להתבסס אך ורק על תיאוריות ליברליות, זה התיאוריות היחידות שמאפשרות לכולם מקום על מגרש המשחקים. משה נגבי: פרופ'' שטרן, עוד נושא מאד אקטואלי, שאתה בפירוש מזכיר אותו גם בספר, זה הויכוח שיש עכשיו, האם לתת אפשרות לבתיה''ד הרבניים לעסוק לא רק בדיני האישות, אלא גם בנושאים כלכליים, דיני ממונות, מה שנקרא, כאשר הצדדים מסכימים. ועוד פעם, הרי הנורמות של אותם בתי''ד וגם ההרכב שלהם, לא בדיוק עונה על מודל הצדק של רוב הציבור במדינת-ישראל. למשל, אני רק אזכיר, בבתי''ד רבנים יושבים רק שופטים גברים, כאשר בד''כ הצדדים זה גבר נגד אישה, דבר שאני חושב סותר את תחושת הצדק של הרבה אזרחים. עו''ד ערן לב: כן. ההסכם הקואליציוני הנוכחי וההסכם הקואליציוני הקודם, שניהם מבטיחים למפלגת ש''ס את האפשרות שבתי''ד רבניים של מדינת-ישראל, שהם אורגניים, מקבילים לבתיהמ''ש האזרחיים, יעסקו על-פי דין ההלכה בעניינים אזרחיים שהם כ-80 אחוז מהעניינים הנידונים בבתימ''ש, על-פי דין תורה. הרעיון בעצם , מצד-אחד, הוא של פלורליזם משפטי. מי שרוצה ללכת לכאן, ילך לכאן. מי שרוצה לכת לשם, ילך לשם. ומה רע בכך. ואני דווקא כאדם דתי שחרד ל-ביחד הישראלי, סובר שמתן יכולת לבתי''ד רבניים להיות אלו שפותרים בעיות בצורה מקבילה לבתימ''ש אזרחיים, פירושו של דבר, שהאוטונומיה הקיימת היום לדתיים בתחומים של אי שירות בצבא, בתחומים של מגורים נפרדים, בתחומים של דה-פקטו חתונה נפרדת, של תעסוקה נפרדת, האוטונומיה הזו תתרחב גם לכיוון של אוטונומיה משפטית והיא משפט, מגדיר חברה ומגדיר תרבות, זהו כוח מפורר בחברה הישראלית, שאני, אישית, חושב שהוא לא ראוי, אין לי ספק שיווצר תהליך של דמוניזציה הדדית, כדי למשוך את הקהל אל בתיה''ד הללו, כמובן יצטרכו להגיד שהקונקורציה קרי בתיהמ''ש של מדינת-ישראל היא גרועה.. משה נגבי: היא פסולה. כבר היום אנחנו שומעים ''ערכאות גויים''. פרופ'' ידידיה שטרן: כבר היום היא נקראת ערכאות של גויים, שמי שמכיר את ההלכה יודע שהדברים הם מאד רציניים. אני רוצה אבל להדגיש שמדובר.. ההתנגדות שלי היא למתן סמכות מקבילה. לי, אישית, אין התנגדות לאפשר להם לדון כבוררים, כשהצדדים מעוניינים בכך. הדבר שבג''ץ פסל אותו והוא הבסיס לכל הדיון כולו. פרופ'' הופנונג: אני חושב שהמציאות שמפניה חרד פרופ'' שטרן היא למעשה כבר במדה רבה מתקיימת היום. אם אנחנו ננסה למפות את מדינת-ישראל, נראה שיש נסיגה די הדרגתית אבל די קבועה של המדינה, ולמעשה, החוק הישראלי הוא חל, כמו שהוא אמור להיות מוחל או לפחות נאכף, בעיקר בישובים שבהם יש רוב חילוני יהודי. במקומות שאין רוב חילוני יהודי, רמת אכיפת החוק היא הרבה-הרבה יותר נמוכה. איריס לביא: נסתפק בדברים האלה, הספר המרתק הזה ''צדק שלי - צדק שלך - צדק בין תרבויות''. תודה רבה, פרופ' ידידיה שטרן. חזרה למעלה		ספרים חדשים סדרות במחירים מיוחדים ספרי לימוד היסטוריה גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי ספרים 2010 ספרים 2009 ספרים 2007 ספרים 2008 ספרים 2006 ספרים 2005 ספרים 2004 ספרים 2003 ספרים 2002 ספרים 2001 ספרים 2000 ספרים עד 2000 הצטרפות לחברה ההיסטורית כתבי עת - זמנים כתבי עת - היסטוריה כתבי עת - ציון מבצע החודש רשימת כל הספרים בחנות ישיבות אורתודוקסיה ציונות ימי הביניים מגדר חינוך אנטישמיות יהדות גרמניה יהדות מערב אירופה מדינת ישראל ביוגרפיות היסטוריות יהודי המזרח רומנים היסטוריים חסידות תולדות היישוב יהדות מזרח אירופה הלכה תפוצות לאומיות נצרות יהודי ארצות הברית היסטוריה כללית העת החדשה הגירה אנוסים מחשבת ישראל הגות תרבות יהודית בית שני העת העתיקה כלכלה תנועות חברתיות אמנות השכלה היסטוריוגרפיה פזורה ספרדית מיסטיקה מדריכי טיולים משיחיות ואסכטולוגיה יהדות ואסלאם ספרות מנהגים קידוש השם היישוב היהודי גירוש ספרד שואה