 |
רצח בלבוב
פוליטיקה, דת ואלימות
|
|
| מיכאל סטניסלבסקי |
|
מס' קטלוגי:
185593
|
|
| כריכה:
קשה
128 עמודים
|
|
תאריך הוצאה: 03/2010
|
|
מוציא לאור:
מרכז זלמן שזר
|
|
מחיר קטלוגי רגיל כולל מע'מ: 58.00ש"ח
מחיר מבצע באתר: 45.00 ש"ח
|
|
|
|
|
|
תאור:
רצח בלבוב – פוליטיקה, דת ואלימות מתאר פרשה עלומה שבה נרצח רב על רקע דעותיו ה'מתקדמות'.
בשנת 1843 התמנה אברהם כהן, ששימש עד אז כרב קהילה קטנה באוסטריה, לכהן בתפקיד הרב של לבוב, היא למברג, בירת גליציה המזרחית ומרכז תורה עתיק ומהולל.
בחירתו של רב פרוגרסיבי עוררה מורת רוח והתנגדות של רבים בציבור האורתודוקסי, ועד מהרה החלה להתנהל מערכת הסתה פרועה נגד הרב.
ההסתה הגיעה לשיאה כאשר בצהרי 6 בספטמבר 1848 נכנס יהודי חרדי, אברהם בער פלפל, למטבח ביתה של משפחת כהן והטיל רעל בסיר המרק. המשפחה כולה הורעלה והרב ובתו הקטנה נפטרו למחרת היום.
זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות עם ישראל בעת החדשה שבה נרצח מנהיג יהודי בגלל חילוקי דעות פוליטיים ודתיים. לצערנו, לא היה זה המקרה האחרון.
רצח בלבוב מתאר פרשה שעדיין רב בה הנסתר על הנגלה. על סמך ממצאים ארכיוניים חדשים מתאר המחבר את מעצר החשודים, מהלכי החקירה והמשפט, גזר והדין והערעור, שבסופם נקבע כי לא ניתן להוכיח את אשמתו של איש בפרשה.
הספר מציג את פרשת הרצח כחלק מן התהליכים הפוליטיים שעברו על יהודי גליציה באמצע המאה התשע עשרה, וכתוצאה קיצונית של המתח בין ישן לחדש המלווה את חיי הרוח והחברה של העם היהודי.
פרופסור מיכאל סטניסלבסקי, מאוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק, עוסק במחקר תולדות היהודים במזרח אירופה בעת החדשה. בין ספריו: Tsar Nicholas I and the Jews: The Transformation of Jewish Society in Russia, 1825-1855 (1983); For Whom Do I Toil?: Judah Leib Gordon and the Crisis of Russian Jewry (1988); Zionism and the Fin de Siècle: Cosmopolitanism and Nationalism from Nordau to Jabotinsky (2001); Autobiographical Jews: Essays in Jewish Self-Fashioning (2004). זהו ספרו הראשון בעברית.
תוכן העניינים
מבוא
שער ראשון': הרצח ורקעו
פרק 1: גליציה ויהודֶיה, 1772-1848
פרק 2: לבוב והיהודים
פרק 3: רב רפורמי במזרח-אירופה
פרק 4: הרב אברהם כהן בלבוב
פרק 5: מהפכה ורצח
שער שני: החקירה, גזר הדין והערעור
פרק 6: אברהם בֶּער פלפל – האמנם הוא הרוצח?
פרק 7: השותפים לפשע
פרק 8: מגדלנה כהן נגד הקיסרות האוסטרית
סיום
אחרית-דבר
הערות
מפתח
עמוד מתוך הספר:
מבוא
ב-6 בספטמבר 1848, נרצח הרב אברהם כהן, רבה הרפורמי של לבוב, בירת גליציה האוסטרית. הרוצח היה יהודי אורתודוקסי שמניעו עירבו דת ופוליטיקה. המאורע, שהוא חריג בהיסטוריה היהודית המודרנית, לא הותיר רושם רב, בין השאר מפני שעורר מחדש את הפחד היהודי הישן מפני התעסקות פומבית בכביסה הקהילתית המלוכלכת. זה היה הרצח הראשון של יהודי בידי יהודי אחר, וככזה, שימש קו פרשת מים בהיסטוריה היהודית של העת החדשה: הוא היה הראשון בסִדרה של מקרי רצח, שראשיתה ב-1848 והיא נמשכת והולכת עד 1995.
ואמנם, יש קשר בין רצח יצחק רבין ובין כתיבת הספר הזה. באותו לילה נורא של 4 בנובמבר 1995, כשהתחילו להגיע הידיעות שרוצחו של רבין הוא יגאל עמיר, יהודי ישראלי דתי שהרג את ראש הממשלה בגלל התנגדות פוליטית ודתית לתוכנית השלום שלו, הלם ותדהמה היכו והתפשטו בתוך גבולות ישראל ובקהילות היהודיות באשר הן: יהודי הרג את ראש ממשלת ישראל! הייתכן? כיצד הידרדרו המחלוקות הדתיות והפוליטיות בתוך ישראל עד לשפל מדרגה שכזה? כיצד יכול יהודי להרוג יהודי אחֵר מנימוקים פוליטיים ודתיים? בשבועות ובחודשים שאחרי הרצח התאבלה מדינת ישראל כפי שלא התאבלה מעולם. רבנים אורתודוקסים ואישים פוליטיים מן המחנה שהאשים בשעתו את ראש הממשלה המנוח בבגידה פתחו בתהליך כואב של בדיקה עצמית, בחנו מחדש את התבטאויותיהם הקודמות, שקלו כפי שלא עשו מעולם בעבר את היחס שבין מילים למעשים ובין תיאוריה למציאות. האֵבל וחשבון הנפש נמשכו, והעיתונות בישראל בדקה, אמנם לא באופן מעמיק במיוחד, את דברי ימי ההתנקשויות הפנים-יהודיות (ובהן רצח הרב כהן). אך בבחירות שנערכו פחות משישה חודשים אחרי רצח רבין הביס הליכוד את מפלגת העבודה, ובנימין נתניהו, מן החריפים במבקריו של רבין, נתמנה לראש ממשלתה החדש של ישראל. כשהמציאות הפוליטית החדשה נתקבעה והאינתיפאדה השנייה פרצה, שוב התמלאו מהדורות החדשות בדיווחים על אלימות חסרת תקדים בין ערבים ליהודים במזרח התיכון, דיווחים שלא היו שונים במהותם מן הכיסוי התקשורתי של המאבקים בין הינדים למוסלמים בדרום אסיה ובין קתולים לפרוטסטנטים בצפון אירלנד. מלחמות דת שוב נתפסו כתופעה נורמלית, אפילו נורמטיבית, בעולם המודרני.
השאלה כיצד יהודי יכול להרוג יהודי אחר מסיבות פוליטיות ודתיות נסוגה אפוא מקדמת הבמה אל ירכתיה. אבל לא אצלי. רצח רבין רק דרבן אותי לחקור לחקור לעומק את רצח כהן, שסודותיו - אלה שלא התפוגגו ונעלמו - ננעלו למשך חמישים שנה בארכיונים סובייטיים שהיו סגורים בפני חוקרים של היסטוריה יהודית (וגם בפני...
ביקורת ספרים שהתפרסמה ב'הארץ אונליין':
שיעור היסטוריה
תעלומת הרצח בלבוב
מאת תום שגב
קודמו של יגאל עמיר
בשישה בספטמבר 1848 התיישבו הרב אברהם כוהן ובני משפחתו לארוחת צהריים, בביתם שבעיר למברג, כפי שנקראה אז, היא לבוב שבגליציה המזרחית, כיום לביב שבאוקראינה. הרב, אשתו מגדלנה וארבעה מחמשת הילדים, הספיקו לבלוע רק כף אחת מהמרק וכבר חשו כאב צורב. הרבנית יצאה אל המטבח, כי חשבה שהמבשלת הוסיפה למרק יותר מדי פלפל. עד שחזרה לחדר האוכל מצאה את בעלה ואת הילדים מתפתלים בכאבים; היא מיהרה להזעיק רופא, אך זה הצליח להציל רק את הרבנית עצמה ושלושה מהילדים. הרב נפח את נשמתו לפנות בוקר ואחריו מתה גם אחת מהבנות, תרזה. בדיקת מעבדה קבעה כי הרב ובתו מתו מהרעלת ארסניק. המשטרה פתחה בחקירה.
זהו אחד הסיפורים המסעירים בתולדות היהודים בעת החדשה, אך לא רבים מכירים אותו. במשך זמן רב היה מקובל לתאר את מותו של כוהן כהרעלת מזון, אם כי פרופ' זאב גריס מאוניברסיטת בן גוריון כבר הגיע למסקנה שזה היה רצח (ואת עיקרי ממצאיו פירסם רמי רוזן במוסף 'הארץ' בנובמבר 1996). עם התמוטטות האימפריה הקומוניסטית נפתחו גם באוקראינה ארכיונים שהיו סגורים עד כה למחקר וכך הצליח מיכאל סטניסלבסקי מאוניברסיטת קולומביה לשים את ידו על תיק כוהן. גם ההיסטוריון האמריקאי מניח בוודאות כמעט מוחלטת שהרב נרצח ושרוצחו היה צורף זהב יהודי ושמו אברהם בער פילפל. זה הצליח להתגנב אל מטבחו של הרב, גחן מעל לתנור כאילו להדליק סיגר ואגב כך שפך את הרעל אל סיר המרק. בספר מקסים ומרתק שפירסם בימים אלה קובע סטניסלבסקי שפילפל חולל תפנית במהלך ההיסטוריה היהודית, מאז ועד לרצח רבין ('רצח בלמברג', אנגלית, הוצאת אוניברסיטת פרינסטון).
הרב כוהן היה כבן 41 במותו; הוא בא ללמברג כחמש שנים לפני כן ומיד התחילו צרותיו. כי כוהן היה 'משכיל'; הוא נחשב לאחד מראשוני התנועה הרפורמית, נודע בין השאר במאבקו נגד לבושם המסורתי של היהודים, לרבות המעיל השחור שלבשו הגברים. כמו כן השתלב ברוח המהפכה הליברלית של 1848 שנשבה באירופה כולה. בתוך כך דרש מהשלטונות לבטל את מס הכשרות ומס הנרות שנאלצו היהודים לשלם. כל אלה עוררו עליו את זעמם של החרדים, ובעיקר שניים מהם, אורנשטיין וברנשטיין, עשירים מופלגים שעשו את הונם בין היתר מגביית מסים.
זה היה רצח פוליטי; פילפל וכמה חשודים נוספים הועמדו לדין, עירערו וזוכו. הפרוטוקולים של החקירות והמשפטים משקפים תסיסה קהילתית שכולה יצרים, תככים פוליטיים וחמדנות כלכלית, הכל על רקע התהפוכות של 'אביב העמים' באירופה. סטניסלבסקי מבקש להפיק מהפרשה כלל היסטורי: החרדים קושרים את עצמם בפוליטיקה שמרנית ולעתים אף ריאקציונרית. אברהם בער פילפל מצטייר בתוך כך כקודמו של יגאל עמיר. אבל הממסד החרדי בישראל לא קשר את עצמו תמיד לפוליטיקה הימנית ויעקב ישראל דה האן, שגם אותו סטניסלבסקי מזכיר, נרצח דווקא מפני שנקט עמדות מדיניות מתונות יותר מאלה של רוצחיו החילונים, אנשי תנועת העבודה.
כך או כך, מגדלנה כוהן פנתה אל בית המשפט העליון של הקיסרות האוסטרו-הונגרית בוינה ותבעה לקבוע כי הרוצח של בעלה פעל בהשפעת הרבנים שהסמיכו אותו לחסל 'מוסר'. חשוב היה לה להוכיח שפילפל לא פעל לבדו. לטענתה פרנסי היהודים החרדים, אורנשטיין וברנשטיין, שיחדו את שופטי הערכאות הנמוכות יותר. הנה אשה אחת הנאבקת על צדקתה; סיפור שובה לב.
תביעת האלמנה נדחתה. סטניסלבסקי סבור שראשי הממסד החרדי ראו בכוהן 'כופר', לא 'מוסר' ולכן אין להניח שהתירו להרוג אותו. אין ראיה לכך שהשופטים שוחדו, אך אפשר שאברהם בער פילפל פעל כרוצח שכיר. יש אומרים שהוא עזב את עירו, יצא לארץ ישראל והשתקע בצפת. סטניסלבסקי אינו מאשר את השמועה הזאת והנה יסוד למחקר נוסף, כפי שהיסטוריונים רציניים נוהגים לומר.
|
|
חזרה למעלה
|
|
|
|
|
